החלטה בתיק בש"פ 7921/05

           בפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ב- 90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.

           נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס למשיב 1 ולמשיבה 6 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בחבורה והריגה. למשיבים 5-2 יוחסו בכתב האישום עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בחבורה ורצח. יש לציין כי ביום 14.7.05 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה להפריד את משפטם של המשיבים 4-1 ממשפטם של המשיבים 5 ו-6.

           על פי הנטען בכתב האישום, היו המשיב 1 ואשתו המשיבה 6 מיודדים עם בני הזוג שרה ובנימין דוד, ונודע להם כי הזוג דוד מחזיק בדירתו סכומי כסף גדולים, מטילי זהב ותכשיטים. המשיבים 1 ו-6 קשרו קשר עם בנם, המשיב 2, ועם חבריו, המשיבים 3 ו-4, לשדוד את בני הזוג דוד בדירתם. במסגרת הקשר סוכם כי המשיב 1 ידאג להוצאת בנימין דוד מן הדירה בתואנת שווא ויודיע על כך למשיב 2. לאחר מכן יגיעו המשיבים 4-2 לדירה, יכפתו את שרה דוד ויגנבו מן הדירה את הכסף ואת הזהב. בעקבות זאת קבע המשיב 1 להיפגש עם דוד בנימין ביום 15.4.04. בעת שהמתינו המשיבים 2 ו-3 להודעה כי דוד בנימין עזב את הדירה, נפגשו השניים עם המשיבים 4 ו-5, והציעו למשיב 5 להצטרף לתוכניתם. המשיב 5 הסכים להצעה האמורה וסוכם כי יצטרף למשיב 2 בחיפוש אחר השלל בדירה. על פי המתוכנן, יצאו המשיבים 5-2 לדירתם של הזוג דוד במכוניתו של המשיב 5, לאחר שקיבלו את הודעת המשיב 1 כי בנימין דוד עזב את הדירה. עם הגיעם לדירה, תפסו המשיבים 3 ו-4 את שרה דוד, בנוכחותם של המשיבים 2 ו-5, סתמו את פיה, כיסו את עיניה, הפילוה אל הרצפה והתיישבו עליה תוך שהם מצמידים אותה בחוזקה לרצפה. המשיבים 2 ו-5 סרקו את חדרי הדירה והוציאו מן הדירה רכוש רב. כתוצאה מתקיפתה נחבלה שרה דוד קשות ומתה מתשניק עקב חסימת פתחי הנשימה.

           עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. ביום 23.1.05 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אהד) לעצור את המשיבים 4-2 עד לתום ההליכים, וזאת על פי הסכמתם. ביום 15.2.05 נעתרה שופטת בית המשפט המחוזי גם לבקשה לעצור את המשיבים 1, 5 ו-6 עד תום ההליכים. ערר שהגיש המשיב 5 על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה (השופטת א' פרוקצ'יה) ביום 10.4.05 (בש"פ 1572/05 אילן זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ביום 5.5.05 הגישה גם המשיבה 6 ערר על ההחלטה לעוצרה עד תום ההליכים. ביום 19.5.05 החליט בית משפט זה (השופט א' גרוניס) להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לשם שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר מתאימה (בש"פ 4322/05 רחל בסטיקאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ביום 17.7.05 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ד' פלפל) לשחרר את המשיבה 6 בתנאי שתשהה בבית קרובי משפחתה אשר יפקחו עליה, תחתום על ערבות עצמית בגובה 20,000 ש"ח, תמציא ערבות עצמית של שני ערבים בגובה 20,000 ש"ח ותפקיד ערבות במזומן בסך 15,000 ש"ח. עד כה לא עמדה המשיבה 6 בתנאים אלה ועל כן לא שוחררה ממעצרה. ביום 17.6.05 הגיש המשיב 1 בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו את תום ההליכים, בה טען, בין היתר, כי בעקבות החלטת בית משפט זה בעניין אשתו, יש לבחון גם את שחרורו לחלופת מעצר, שכן החלק המיוחס לו בפרשה קטן מן החלק המיוחס לאשתו. בקשתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.  בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) דחה ביום 10.8.05 ערר שהגיש המשיב 1 על דחיית בקשתו (בש"פ 7121/05 ארתור בסטיקאר נ' מדינת ישראל).

            מן הבקשה שבפניי עולה כי בתשעת החודשים שחלפו מיום הגשת כתב האישום לא התקיימו בתיק ישיבות הוכחות. בא-כוח המדינה ציין בבקשתו כי ביום 14.7.05 נקבעו מועדים לישיבות הוכחות בשני התיקים: במשפטם של המשיבים 4-1 נקבעו חמישה מועדים במהלך חודש נובמבר ואילו במשפטם של המשיבים 5 ו-6 נקבעו שלושה מועדים בסוף חודש נובמבר ובתחילת חודש דצמבר. בא-כוח המדינה טען כי אמנם לא התקיימו בתיקים הללו ישיבות הוכחות, אך לאי שמיעת ההוכחות היו סיבות שונות וביניהן חילופי סנגורים, מורכבות התיק, אשר הצריכה להפריד את הדיון, ואף העומס המוטל על הרכב בית המשפט המחוזי. כן טען בא-כוח המדינה כי טיב המעשים המיוחסים למשיבים מעידים על מסוכנותם וכי העונש החמור הצפוי להם באם יורשעו מקים חשש מובנה להימלטות מן הדין. על כן ביקש בא-כוח המדינה כי מעצרם של המשיבים יוארך ב-90 ימים למרות שמשפטם עדיין לא החל להישמע.

           מנגד, מצביעים באי-כוחם של ששת המשיבים על קצב התקדמותו האיטי של המשפט ועל כך שאין די במועדי ההוכחות שנקבעו לקראת סוף תקופת הארכת המעצר המבוקשת בכדי להביא לסיום התיק ואף לא להתקדמות משמעותית בו. בנוסף הועלו בדיון בפניי טענות קונקרטיות בעניינם של המשיבים השונים. בא-כוחו של המשיב 1 טען כי בעקבות ההחלטה בעניין שחרורה של המשיבה 6 בתנאים יש מקום לקבל החלטה דומה גם בעניינו של מרשו, שכן החלק המיוחס לו בפרשה שקול לחלק המיוחס לאשתו. כן הצביע בא-כוח המשיב 1 על מצבו הבריאותי הקשה של מרשו, המצריך אשפוזים חוזרים ונשנים. בא-כוח המשיב 2 הדגיש כי בהחלטה בדבר הארכת המעצר יש להביא בחשבון כי החלק המיוחס למרשו לא כלל מעשה אלימות או פגיעה ישירה מצידו במנוחה. בא-כוח המשיב 3 ביקש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר על רקע נסיבותיו האישיות הקשות, ובכלל זה טען כי המשיב 3 נקלע לפרשה בשל התמכרותו לסמים וכיום נגמל. בא-כוח המשיב 5 טען כי מאחר שהמשיבים 4-1 אמורים לשמש כעדי תביעה במשפטם של המשיבים 5 ו-6, הרי שמשפטם של האחרונים צפוי להתארך הרבה מעבר למשפטם של ארבעת המשיבים האחרים. עוד הדגיש כי המשיב 5 לא לקח חלק בקשר הראשוני, אלא רק צורף לקשר שעה קלה לפני האירוע.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל. אכן, קצב התקדמות משפטיהם של המשיבים אינו משביע רצון ועל אף הקשיים האובייקטיביים היה מקום לעשות מאמץ ולקדם את שמיעת התיק. נכון גם כי קשה בשלב זה להעריך מתי יסתיימו ההליכים, במיוחד עקב פיצול התיק. קיימת אפשרות סבירה כי סיום שמיעת שני המשפטים אינו צפוי בתקופת הארכת המעצר המבוקשת ולמעשה ספק אם תקופה זו די בה אף כדי לסיים את שמיעת פרשת התביעה בשני התיקים. אף על פי כן, שוכנעתי כי בכל הנוגע למשיבים 5-2, הרי שבשלב זה מוביל האיזון בין ההגנה על חירותם לבין האינטרס בשמירה על ביטחון הציבור ועל תקינות ההליך השיפוטי להארכת מעצרם כמבוקש. מסוכנותם של המשיבים 5-2, להם מיוחס ביצוען בפועל של העבירות נשוא כתב האישום, נלמדת מאופיים של המעשים הקשים שביצעו לכאורה, אשר הובילו לקיפוח חיי אדם. לעניין זה אינני מוצאת להבחין בין חלקם של המשיבים 3 ו-4, אשר על פי הנטען השתלטו על שרה דוד, לבין חלקם של המשיבים 2 ו-5, אשר חיפשו אחר חפצי ערך בדירה. מסוכנותם זו לא קהתה עם חלוף הזמן ויש בה כדי להצדיק את הארכת מעצרם חרף השלב ההתחלתי שבו מצוי משפטם. אשר למשיב 5, אכן נראה כי משפטו עלול להימשך זמן רב אם אמנם יהיה צורך בעדותם של המשיבים האחרים, אשר נשפטים בנפרד. מכל מקום, נוכח המסוכנות הנלמדת, כאמור, ממעורבותו בפרשה, שוכנעתי כי יש להותירו במעצר בשלב זה של ההליכים.

           אשר למשיב 1, התלבטתי אם גם ביחס אליו מוצדקת הארכת המעצר בנסיבות שנוצרו. זאת, בהתחשב בכך שחלקו באירוע אכן דומה במידה רבה לחלקה של אשתו, אותה אישר בית המשפט לשחרר בתנאי חלופה. לכך יש להוסיף כי עקב מצבו הבריאותי נזקק המשיב 1 מידי פעם לאשפוז בעת שהותו בכלא. על אף האמור, החלטתי כי בשלב זה אין בשיקולי האיזון הראוי כדי להבחין בינו לבין העצורים האחרים. כפי שנקבע מפי השופט ג'ובראן אך לאחרונה בהחלטתו בבש"פ 7121/05, עצם העובדה כי המשיב 1 לא נכח פיזית בדירה בעת האירוע איננה גורעת מחומרת מעשיו ומן המסוכנות הטמונה בו. זאת, בהתחשב בכך שהמשיב 1 הכין את האירוע תוך כדי תכנון מראש, דאג להרחיק את בנימין דוד מביתו ולמעשה נתן את האות לתחילת האירוע כאשר הודיע לבנו על כך. לפיכך, שוכנעתי כי יש מקום להאריך גם את מעצרו של המשיב 1 כמבוקש.

           באי-כוח המשיבים הדגישו בטיעוניהם כי לנוכח קצב התקדמות המשפט, וודאי יוגשו בקשות נוספות להארכת מעצר מעבר לבקשה הנוכחית. מובן כי באיזון השיקולים ישנה משמעות גם לעובדה כי מדובר בענייננו בהארכה ראשונה של מעצרם של המשיבים. בהקשר זה כבר צוין לא אחת, כי ככל שמתבקשות הארכות מעצר נוספות, נבחנות מחדש מכלול הנסיבות הקשורות בהתנהלות המשפט ובהתמשכות ההליכים ונקודת האיזון שבין חירותו של הנאשם לבין הטעמים התומכים בהמשך מעצרו בהחלט עשויה להשתנות עם חלוף הזמן ובהתאם חלקו של כל אחד מן המעורבים בפרשה.

           אשר למשיבה 6, כשם שהדגיש אף בא-כוח המדינה, מובן כי מעצרה מוארך אך ורק עד אשר תעמוד בתנאי השחרור שהושתו עליה.

           בשולי הדברים אעיר כי מן הראוי כי בית המשפט המחוזי ייעשה מאמץ לשמוע את משפטיהם של המשיבים בקצב מואץ ככל הניתן.

           אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

           ניתנה היום, י"ט באב תשס"ה (24.8.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: